<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' ציצית</h1>
<h2>דף ג.</h2>
כתב רב עמרם ז"ל בסדור דיליה הכי בכל פלוגתי דפליגי ב"ש וב"ה בכל תנוי לא מיתוקמא הלכתא כבית שמאי אלא בשית. בפרקא דאלו דברים [ברכות נ"א ע"ב] תרתי, מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים כב"ש, ובמי שאכל ושכח ולא בירך שיחזור למקומו ויברך כב"ש, מתרי תלמידי, ותו מרבה בר בר חנה [שם נ"ג ע"ב]. ובסוכה מחזקת ראשו ורובו ושולחנו [סוכה ג' ע"א] דאמרי' בסופה ב"ש היא ולא תזוז מינה. ותרין בהתכלת [מנחות מ"א ע"ב], כמה חוטין הוא נותן ב"ש אומרים ארבעה, ובית הלל אומרים שלשה, וכמה היא משולשלת ב"ש אומרים ארבעה, וב"ה אומרים שלשה, ותרויהו הלכה כב"ש. ותו סדין בציצית [מנחות מ' ע"א] בית שמאי פוטרין וב"ה מחייבין והלכתא כב"ה, והדר אהדרוה כב"ש גזרה משום כסות לילה. הרי שית כבית שמאי, ותו ארבע דתנן בבחירתא [עדיות פ"א מי"ב] חזרו בית הלל להורות כבית שמאי, אבל בכל תנאוי הלכה כבית הלל.
